אורו אוסט בע"מ ואח' נ' פרקש ואח'

החלטה

בפניי בקשה מטעם המבקשים, הם התובעים בת.א. 18726/07, לסלק על הסף תביעת המשיבים דכאן, הם הנתבעים בת.א. 18726/07, אשר בו ניתן פסק דין במעמד צד אחד.

טוענים המבקשים כי תביעת המשיב בתיק דנן, נשוא בקשה זו [49264-07-10], מהווה ניסיון עקיפת המגבלה הפרוצדוראלית שחלה על המשיבים, לנקוט בהליך הנכון, שהינו ערעור על החלטת הרשם לדחות את בקשתם לביטול פסק הדין שניתן בת.א. 18726/07.

על מנת לסבר את האוזן, אפרט בקצרה השתלשלות העניינים עד כה; ביום 11.6.07 ניתן פס"ד בהעדר הגנה, בתא. 18726/07, על ידי כב' הרשם אדי לכנר, כנגד הנתבעים [המשיבים כאן] ואשר חייבם בתשלום 20,000 ש"ח, הוצאות משפט ואגרה ושכ"ט עו"ד לטובת התובעים שם, [המבקשים כאן].

לאחר מתן פס"ד זה, הגיש מר שפצירר (משיב 2 כאן), בקשה לביטול פסה"ד שניתן בהעדר הגנה מטעמו, בטענה כי כתב התביעה מעולם לא נמסר לו. המבקשים התנגדו לביטול פסה"ד שניתן כנגדו, תוך שהם מציגים בפני ביהמ"ש אישורי מסירה, מהם עולה בבירור, כי כתב התביעה אכן נמסר למר שפצירר, על אף טענותיו שמעולם לא קיבל התביעה לידיו.

ביום 18.2.08 ניתנה החלטה מנומקת בבש"א 177100/07, שהיא בקשת מר שפיצרר לביטול פסה"ד האמור, ע"י כב' הרשמת ורדה שוורץ. כב' הרשמת פירטה את השתלשלות העניינים וטענות הצדדים, תוך דגש על כך כי לא נתקבלה תגובת הנתבעים שם [המשיבים כאן] לבקשת התובעים [המבקשים כאן] למחוק הבקשה לביטול פסה"ד, על אף הארכות המועד שניתנו לנתבעים שם, לבקשתם.

כב' הרשמת שוורץ בחנה את כתבי הטענות על נספחיהם, ובאה למסקנה, כי התובענה נמסרה למר שפצירר, וכי אין בבקשתו לביטול פסה"ד כל הסבר לכך שהוכח במסמכים בכתב, כי כתב התביעה אכן נמסר לידיו. משכך, נדחתה בקשתו לביטול פסה"ד.

בהמשך לבקשת המבקשים כאן, לדחיית התביעה דנן על הסף, טוענים הם כי רק כעת, בחלוף כשנתיים וחצי מהמועד האחרון שעמד למר שפצירר להגשת ערעור על החלטת כב' הרשמת שוורץ, תוך ניהול הליכי הוצל"פ כנגד המבקשים אשר לא צלחו, בחרו המשיבים להגיש תביעה זו כדרך נוספת להתגבר על הפגמים שנפלו והמועדים שנסתיימו כדין לשם כך.

זאת ועוד; המבקשים כאן טוענים כי מבחינה מהותית, אין ולו פרט או טענה בכתב התביעה המעידים על המרמה, ההטעייה, והעושק הנטענים, כבסיס לביטול פסה"ד המתבקש בשלב זה על ידי המשיבים. לשיטתם, המשיב 2 [מר שפצירר] לא הצביע בכתב התביעה על כל עורמה, ואין כל מחלוקת כי כל החומר הרלוונטי עמד בפני ביהמ"ש, ועל כן התביעה חסרת כל בסיס, ויש לדחותה על הסף בהעדר עילה.

המשיבים התנגדו לבקשה בטענתם, כי פסה"ד נשוא בקשת הביטול, הושג תוך הולכת ביהמ"ש שולל, ותוך ציון סכום תביעה דמיוני. עוד טוענים הם, כי טענת המבקשים ביחד לגובה התביעה לא הוכחה מעולם, גם לא בראשית ראייה, וכי אין כל יריבות בין המבקשים לבין המשיב 2.

המשיבים טוענים גם, כי אינם חולקים על כך כי שגו לכל אורך הדרך ולא פעלו כמתחייב על פי תקנות סדר הדין, אך על ביהמ"ש לבדוק כעת לגופו של עניין, האם היו המבקשים זכאים לקבל הנדרש על ידם, או שמא המדובר בתביעת בדים ללא כל ביסוס עובדתי. המשיבים ממשיכים וגורסים כי בפיהם טענות הטעייה ותרמית של המבקשים כלפי ביהמ"ש, שיש בהן כדי להביא לביטולו של פסה"ד.

המבקשים השיבו לתגובת המשיבים, וטענו כי עיון בכתבי טענות המשיבים מעלה כי מעולם לא נטענה כל תרמית, לא פנימית ולא חיצונית, ואין כל טענה בפי המשיבים המעידה על כך כי בפני כב' הרשם הובאו מסמכים מזויפים או עדויות שקר.

דיון

מחיקה על הסף הינה בסמכות בית המשפט, בין היתר במקרים בהם הכתב לא מגלה עילת תביעה, ויש למנוע דיוני סרק, בעיקר במקרים בהם העדר העילה בולט לעין, או שבכך ניתן לחסוך שמיעתם עדויות רבות [ע"א 292/68 יפת ושות' בע"מ נ. איסטווד פ"ד כג(1) 604, 608]. השאלה אותה יש לבחון הינה האם במידה והתובע יוכיח את כל הנטען בכתב התביעה, יהא זכאי הוא לסעד המשפטי המבוקש על ידו.

הכלל הוא כי בית המשפט יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פתרון דיוני, כאשר פתרון דיוני מכריע את גורל התביעה [ע"א 693/83 שמש נ. רשם המקרקעין ת"א ואח' פ"ד מ(2) 668]. משכך, נוקט בית המשפט בזהירות וביד קמוצה במחיקת תביעה מחמת העדר עילה.

כחוט השני עוברת בפסיקה ההלכה לפיה מחיקה או דחייה על הסף תינקטנה אך בלית ברירה, שכן "פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה, הינו לעולם עדיף. רצוי על כן שבית המשפט יעדיף תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני פורמליסטי, אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק קונקרטי, אולם אינו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות.

בית המשפט ימחק תביעה על הסף רק כאשר ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש, וישתמש בסמכותו זו במקרים יוצאי דופן" [ע"א 35/83 חסין נ. פלדמן פ"ד לז(4) 721, 724]. עם זאת, כאשר מתברר כבר בשלב מוקדם כי גם אם יצליח התובע להוכיח את העובדות המועלות בכתב תביעתו, לא יהא זכאי לסעד המבוקש על ידו, באין הוראת חוק המצדיקה זאת, לא יהיה טעם להשמיע ראיות והתוצאה המשפטית בכל מקרה תהיה ידועה מראש [ע"א 163/84 מדינת ישראל נ. חב' העובדים העברית השיתופית בע"מ לח(4)1, 8].

לאחר שקראתי ועיינתי בכל כתבי הטענות מטעם הצדדים בתיק זה, לרבות כתב התביעה על כל נספחיו וביניהם כל ההחלטת השנונול שניתנו בתביעה הקודמת בין הצדדים, ולאחר שחזרתי ועיינתי, ובדקתי את הפרטים והנתונים שהובאו בפניי בדקדוק, מצאתי לקבל הבקשה ולסלק על הסף התביעה דנן.

כבק נקבע על ידי כב' הרשמת שוורץ, אשר דנה בבקשהלביטול פסק הדין, כי בדין ניתן פסה"ד על ידי כב' הרשם לכנר, באשר המשיבים לא הגישו הגנתם. אין חולק, כי בקשתם דאז לביטול פסה"ד, אשר נעשתה כדין ובמועדה, נדחתה על ידי כב' הרשמת שוורץ, בהחלטה מנומקת, וכי כעת, בחלוף כשלוש שנים, לא ניתן למצוא כל דרך להכשיר את הפגמים שנפלו בהתנהלות המשיבים, ולבטל את אותה החלטה, גם לא בהגשת תביעה חדשה כנגד המבקשים.

כעת לענין טענת התרמית; אמנם, אם נטענת טענה שכזו, בנסיבות מסוימות, יהא על ביהמ"ש הדן בבקשת הביטול לבדוק לעומק את טענת התרמית ואם יימצא כי אכן התרחשה תרמית אשר הביאה לפגם בהליך השיפוטי, אזי לא יהיה מנוס, בנסיבות מיוחדות, לבטל פסק דין שניתן תוך תרמית והטעיית ביהמ"ש, והמונעת מבעל דין יומו בביהמ"ש.